החלטה בתיק ת"א 6932-06

1.         עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבעות 3 ו- 4 לחייב את התובע לשלם להן שכ"ט עו"ד ו" הוצאות מוגדלות ומוגברות", וזאת בשלב שלאחר שהתובענה הסתיימה בפשרה, במסגרתה קיבל התובע פיצויים בסך של 50,000 ונדחתה (בהסכמת הצדדים) התביעה כנגד הנתבעות 3 ו- 4.

2.         תחילתם של ההליכים בתביעה שהגיש התובע לנזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, במהלך שנות עבודתו בחוות מחקר חקלאית (בין השנים 1984-1997), עת היה חשוף לחומרי ריסוס והדברה ואשר חשיפתו אליהם גרמה לו למחלת סרטן.

3.         במהלך הדיון הוגשו על ידי הצדדים חוות דעת רפואיות בשלושה תחומים רפואים (מטעם התובע - פרופ' ריכטר אליהו, ד"ר חיים כהן, פרופ' מתי ברקוביץ; מטעם הנתבעים -  ד"ר מנחם לאופר, פרופ' דניאל זיידמן, פרופ' יוסף ריבק) וכן מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט (פרופ' חיים מוצקין).

4.         לאחר שבית המשפט בחן את הסיכויים והסיכונים בתיק, ניתנה לצדדים הצעה לפשרה, שכללה תשלום מטעם כל הצדדים (לרבות הנתבעות 3 ו- 4), כאשר על כל צד הוטל לשלם סכום שונה, בהתאם להערכת הסיכון הספיציפית המיוחסת אליו. חלקן של הנתבעות 3 ו- 4 בהצעת הפשרה עמד על סך של 12,500 ש"ח בלבד.

            כל הצדדים נתנו את הסכמתם לסיים את התיק בפשרה, למעט הנתבעות 3 ו- 4, אשר סרבו לשאת ולו בסכום כלשהו, לצרכי פשרה. סירובן של הנתבעות 3 ו- 4 הקשה מאוד על גיבוש הפשרה וכמעט שטרפד אותה.

            בהחלטתי מיום 1.12.2010 ציינתי, בין היתר: "אני מפנה תשומת לב הנתבעות 3 ו-4 כי אבן הנגף המרכזית לסיום ההליך בפשרה - מתמקד בתשלום של 12,500 ש"ח, המהווה את חלקם של הנתבעות 3 ו- 4 עפ "י הצעת הפשרה שניתנה על ידי ביהמ"ש. לאור כך שקיימים בתיק 7 מומחים לפחות, נראה כי ההוצאות של ניהול התיק יהיו רבות מאוד, ולכן סבורני שיש מקום, פעם נוספת, שהנתבעות 3 ו- 4 ישקלו את עמדתן...".

            פרקליט המחוז, עו"ד איתי בר, ציין בדיון שהתקיים ביום 1.2.2011: " לא נוכל לקבל את ההצעה. אנו נעמוד על הוצאות משפט בתיק זה, ונלך לכל הערכאות..." (ההדגשה שלי - ע.ר.).

5.         רק הודות למאמצים מרובים ומיוחדים שהוקדשו על ידי הצדדים האחרים, התגבשה בסופו של דבר פשרה, למרות סירוב הנתבעות 3 ו- 4 להשתתף בה, ותוך ויתור של התובע על חלקן.

            ביהמ"ש אישר את הסכם הפשרה שהוגש על ידי הצדדים ונתן לו תוקף של פסק דין. במסגרת הסכם הפשרה הוסכם שישולמו לתובע פיצויים בסכום של 50,000 ש"ח, תידחה התביעה כנגד הנתבעות 3 ו- 4 ונקבע, כי סוגיית ההוצאות תתברר בנפרד.

6.         למותר לציין, כי אם התיק היה מתנהל כסדרו הדבר היה כרוך בעשרות רבות של שעות שיפוט (ולהערכתי היה דרוש לפחות 6 ימי הוכחות מלאים), בין היתר על מנת לשמוע את העדים הרבים ושבעת המומחים שהגישו חוות דעת וכן שלושה מומחים נוספים שהיה מקום למנותם ( בסה"כ כעשרה מומחים רפואיים).

            בשלב של לפני התגבשות הפשרה הפקידו הצדדים בקופת ביהמ"ש סך של 18,000 ש"ח, לצורך הבטחת שכר טרחת המומחים הנוספים שהיה מקום למנותם (סכום זה הוחזר לצדדים לאחר סיום התובענה בפשרה, בשל כך שהתייתר הצורך במינוי המומחים הנוספים).

7.         ביהמ"ש איפשר לצדדים לטעון את טענותיהם בכתב, בעניין בקשת הנתבעות 3 ו- 4 לחייב את התובע לשאת בהוצאות המשפט שנגרמו להן.

8.         במסגרת הבקשה שבפני טוענות הנתבעות 3 ו- 4, כי צירופן להליך נעשה בשל היותן כיס עמוק ובהעדר סיבה מוצדקת, כאשר לאורך כל התובענה הן כפרו בחבותן כלפי התובע. עוד נטען, כי חרף זאת התעקש התובע לנהל ההליך המשפטי לאורך תקופה של כחמש שנים, דבר אשר גרם לנתבעות 3 ו-4 הצורך בהתייצבות לדיונים, הגשה של כתבי בי -דין, תשלום עבור חוות דעת רפואיות ושעות עבודה רבות הן של עורכי הדין המייצגים והן של נציגי המשרדים הרלוונטים.

9.         יתר בעלי הדין טענו, כי דין הבקשה להידחות ואין מקום לפסוק לזכות הנתבעות 3 ו- 4 הוצאות או שכ"ט עו"ד.

            התובע טוען, כי המדינה לא השכילה להבין את מקור אחריותה בנזיקין ואף הביע צער על ההתנהלות העיקשת של המדינה. התובע הפנה בטיעוניו לעובדה שהוא הוכר כנפגע עבודה, ע"י המוסד לביטוח לאומי, כאשר נמצא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו וחשיפתו לחומרים מסוכנים, לבין מחלת הסרטן בה לקה ומכוחה אף שולמו לו גימלאות. עוד טוען התובע, כי מחדלי הנתבעות 3 ו- 4, ביחד עם מחדליו של המעביד, הם אלו שהובילו לחשיפתו לחומרים מסוכנים, שגרמו למחלתו וכי המדינה הייתה בעל דין מרכזי, חיוני ונדרש לבירור התובענה (במידה והתביעה הייתה מתבררת לגופה).

10.       ככלל, זכותו של בעל דין בתובענה, שהתובענה נגדו נדחתה, להשבת הוצאותיו "שלא יצא שכרו בהפסדו". יחד עם זאת מקובל בתיקים המסתיימים בפשרה כי כל צד יישא בהוצאותיו. לנוכח המחלוקת בעניין הוצאות המשפט, יש לשקול את טיעוני הצדדים ולהכריע בעניין ההוצאות.

כלל נוסף הוא שרק בנסיבות מיוחדות רשאי ביהמ"ש להימנע מלפסוק הוצאות.